דמיון מודרך ודמיון חי

​

העבודה בדמיון נשענת על הכלי המוכר בעולם הטיפול כדמיון מודרך. שימוש בדימויים, סמלים ותחושות פנימיות כדי לאפשר גישה לעולמות רגשיים, שאינם תמיד זמינים דרך שיחה מילולית ישירה.

הלא־מודע “חושב” בתמונות, בסיפורים ובאיכויות מורגשות, ודימויים יכולים לגעת במקומות שהשפה הרציונלית מתקשה להגיע אליהם.

​

בדמיון מודרך במובנו המוכר, התהליך נעשה לעיתים באמצעות הנחיה מובנית או תסריט שמגיע מן המטפל: מסע מדומיין, שאלות מכוונות, או דימוי שמוצע מראש.

​

בעבודה שלי יש הבחנה ברורה בין דמיון מודרך קלאסי לבין אופן העבודה שאני בוחרת בו.

את האופן הזה אני מכנה “דמיון חי”. זהו מונח שאני יצרתי על מנת לתאר את דרך העבודה האישית שלי.

​

בדמיון חי, הדימויים או המטאפורות אינם מוכתבים מראש ואינם מוכוונים מבחוץ, אלא מתהווים מתוך החוויה עצמה תוך כדי המפגש. איני מציעה תסריט או מכוונת את הדמיון ליעד מסוים. אני קשובה לשפה של האדם הנמצא איתי ומציעה לו שביל המשתמש רק בדימויים ובמטאפורות מתוך עולמו. דרך זו מאפשרת להישאר נאמן למרחב החוויתי שלו, ומתוכו להיפתח למשמעות חדשה.​​